איזה ילד מעצבן, או היופי בעיני המתבונן...


הגיע אלי זוג הורים חביבים ביותר לאימון משפחתי. כששאלתי מה מטרת בואם ענו כמעט פה אחד: "הבן שלנו בן 11 בלתי נסבל, יש לנו המון בעיות איתו: הוא חצוף, לא משתף פעולה, לא מקשיב כשמדברים אליו, מרביץ לאחותו, לעיתים משקר לנו ועוד ועד........"

כששאלתי האם הם יכולים להגיד מספר מילים טובות עליו, הביטו זה בזה ואמרו כמעט בביטחון "לא". אמרתי, כמעט בביטחון, כי אין לי שום ספק שהורים יכולים לראות את האיכויות של בנם ,אלא שכרגע הם שקועים בכל כך הרבה כעס ועלבון שאינם יכולים לראות איזה ילד נפלא יש להם.
 
בקשתי מההורים לספר לי מה חבריו של בנם אומרים עליו? מה מאמן הכדור עף אומר עליו? מה דודתו הקרובה אליו אומרת עליו? השאלות הללו החלו לחשוף את ההערכה שיש לסביבה כלפי בנם ואת ההערכה האמיתית שיש להורים כלפיו. פתאום התגלה כמה נפלא הבן שעוזר לאחותו הקטנה ושומר עליה, שדואג מאד לחתול בביתם, שמשחק כדור עף ומאד מצליח הודות למסירותו ורצינותו...
 
מפה הדרך הייתה קצרה. לאחר מספר מפגשי אימון סיפרה לי האם בהתרגשות שבנה אמר לה באחד הימים: "אני מרגיש שבשבועיים האחרונים אני אוהב אתכם יותר". מערכת היחסים בין הבן להורים עלתה על דרך המלך. הדרכה ומפגשי אימון ממוקדים, סייעו להורים תוך זמן קצר לאמץ גישה חדשה. האימון המשפחתי נתן להורים כלים ויחסם לבן ניבנה מתוך מודעות והבנה שהובילו למהפך בתחושת השייכות של הילד. מכאן השתפרה האווירה המשפחתית ונוצרו שיתוף פעולה ההקשבה וכבוד ההדדי.