"אמא, אני פוחד!"


אחת הרגשות הפחות נעימים אך גם החשובים ביותר הוא רגש הפחד. ידוע כי לכל שלב בהתפתחות הילד יש פחדים מסוג אחר. 

במהלך שנותיו , מאז ילדותו המוקדמת, חווה האדם חוויות והתנסויות משמחות, עצובות ולעיתים גם כאלו שמרתיעות או גורמות לילד לפחד מהם. 

פעמים רבות, מסיבות מובנות, ההורה מנסה למנוע או לגונן על הילד מפני מה שעלול לגרום לו פחד. אף הורה לא ירצה לראות את בנו מבוהל או בוכה מפחד. 
הורים שמגיעים להדרכת הורים לומדים שלפחד יש תפקיד !
תפקיד הפחד הוא בדיוק זה - להציל אותנו מחוויה לא נעימה לכן כדאי לאפשר לפחד להיות, ולא למנוע אותו.
 זה יאפשר לו ללמוד להתמודד עם הפחד עצמו ולחזק אותו לקראת פחדים נוספים בחייו שבודאי יהיו. 
אם לא נפחד ממכוניות איך נזהר מפניהן, איך נדע מה לעשות כשהן מתקרבות? 
אם לא נפחד מאנשים זרים איך נתמודד איתם כשנפגוש בהם? 

לעיתים פחדים של ילדים יראו לא הגיוניים בעיננו. אך צריך לזכור שזה בעינינו לכן אסור לזלזל בהם. 
עבור הילד הפחד הוא אמיתי וכמבוגרים עלינו להתייחס אל הילד ופחדיו ברצינות אך לא בדרמטיות.

באימון משפחתי והדרכת הורים אני מציעה 
* ראשית לעצור לפני התגובה לפחד של הילד. רוב הפחדים דורשים התייחסות קצרה ועניינית.
לעיתים תגובה דרמטית תשיג את התוצאה ההפוכה מהרצון להרגיע. היא תעצים את הפחד.
 
* להקשיב – לא להתנגד ולא לפסול. אחת הדרכים להשתחרר מפחד הוא לדבר עליו.
כדאי לשאול ממה בדיוק הוא פוחד? האם זה קרה בעבר? מה היה שם שגרם לפחד? 

*לעודד שיחה על פחדים. דרך סיפורים, דרך סרטי ילדים או סיפורים של ילדים אחרים. 

* לא להביע זלזול בפחדים של הילד גם אם נראה שאין כל "הגיון". "מפלצות, אין דבר כזה" או "אתה מדמיין" 
אמירות כמו, אל תפחד, או אין לך ממה לפחד, או זה שום דבר עלולות לגרום לילד להפסיק ולדבר על פחדיו.
רגשות הם דבר שחושב לדבר עליהם. (ישנן משפחות שלא מדברים על פחד כי זה מעיד על חולשה)
 
* לגלות אמפטיה ולגיטימציה. לומר לו שאתם מבינים שהוא פוחד. 

* לשתף את הילד בפחדים שלכם כילדים וגם כמבוגרים.
אפשר לתת דוגמא ספציפית לפחד ולבקש מהילד להציע דרכים להתמודד איתו.
הדבר ילמד את הילד שפחד הוא דבר שאפשר להתמודד איתו ולהתגבר עליו. 
לדוגמא: פחד נפוץ אצל ילדים הוא הפחד ממפלצות. אין כמובן טעם להתווכח עם הילד על כך שאין מפלצות, ומפלצות יש רק באגדות.
נכון לומר לו "אני מבין שאתה חושב שיש מפלצת בחדר" ולבקש ממנו רעיונות למה ניתן לעשות עם המפלצת הזו שכבר נמצאת מתחת למיטה. 
אם לא יהיו לילד רעיונות אפשר להציע לו רעיונות כמו: לתת לו פנס לבדוק. להציע לתת שם למפלצת ולבקש ממנה לעזוב.
אולי להזמין את המפלצת ולשוחח איתה, וכמובן סיפורים – תמיד סיפור טוב יכול לעזור. 
כשהילד בא ומספר כי הוא פוחד מהחושך כדאי לומר לו, בלי דרמות, "אני מבין שלא נעים לך בחושך". 
ובאמת לקבל את זה שהוא אינו אוהב להיות בחושך ומעדיף אור.
 
הלגיטימציה שניתן לרגש והתמיכה שלנו גם במלל וגם בחיבוק חם ואוהב יעזרו לו מאד בהתמודדות ובשחרור מן הפחד גם בפעם הזו וגם בעתיד.