ביקורת בונה ביקורת הורסת


"אתה מנגן מעולה, הכל טוב ויפה אבל זמר אתה לא"  כך סיפר, בשיחה נוגעת ללב, הזמר והיוצר רמי קליינשטיין על מה שאמר לו אביו. שלוש מילים אלו, "זמר אתה לא"  היו מילים שנחקקו היטב בזיכרונו של הנער הצעיר בן ה 15 והפכו לאחת האמונות שלו על עצמו.

היום לכולנו ידוע שרמי הוא מוסיקאי וזמר מוכשר ומצליח.

כך זה קורה. הורים אומרים את דעתם לילד וזו הופכת לאמונה שמלווה את הילד לעיתים עד סוף חייו. לכ לאחד מאיתנו בודאי דוגמא שכזו על עצמו. כולנו זוכרים אמירה זו או אחרת מפי ההורה שהפכה למוצקה כזו עד כי לא העזנו לחשוב שאפשר לשנות אותה.

יחד עם זאת כולנו גם מכירים האנשים  שבגיל מאוחר מאד גילו את עצמם מחדש. גילו שהם מוכשרים בציור, או בלימוד שפות, או עם יכולת מתמטית גבוהה. כישורים שמשום מה מישהו בילדותם אמר להם שזה לא התחום שלהם ולטובתם, ורק לטובתם, כדאי להם לנטוש רצון זה לטובת אחר.

למזלו של רמי קרה משהו באמצע הדרך, שהצליח לשנות את גורלו. אירוע מכונן או הזדמנות, שהצליחה למחוק את האמונה הישנה ולברוא במקומה אמונה אחרת. "אני יכול להיות גם מוסיקאי וגם זמר"  

להורים, כאנשים הכל כך משמעותיים בחיי הילדים שלהם, יש יכולת מדהימה לקבוע באילו אמונות יחזיקו הילדים שלהם על עצמם. לטוב ולרע. הם יכולים לקבוע על פי איזו מפת דרכים הם יצעדו. דרך מלאת אפשרויות והזדמנויות כאשר השמיים הם הגבולות או זו המגבילה.

את ההורים האלו אני פוגשת בעבודתי כמדריכה וכמנחה הורים. לרגע לא עולה בדעתי המחשבה שיש להם איזה שהוא רצון להרע לילד שלהם או להצר את צעדיו. כל הורה רוצה שהילד שלו יצליח ויממש את הפוטנציאל שלו אך הדרך למימוש הפוטנציאל שנויה במחלוקת.

יכול להיות שיש הורים (או מורים) שחושבים שיש להם את היכולת לנבא עתידות?

ככל הנראה כן. לא פעם שמעתי הורה שאומר "הילד שלי יגיע רחוק..." ואחר יאמר "לילד שלי אין סיכוי כי..." והשאלה כמובן מי שם אותנו ההורים לנבא גורלו של ילד. מאין לנו הכלים לבחון יכולות עתידיות שהרי יש אין סוף אפשרויות וכל אחד יכול להתפתח ולגדול. תפקיד ההורה הוא לאפשר. לא מעטות הדוגמאות, כמו זו של הזמר המפורסם, שהורים פשוט טעו באבחון. טעות שעולה ביוקר.

מדוע הורים מעבירים את הביקורת וקובעים קביעות?

אין לי ספק שממקום טוב. כאמור אף הורה לא רוצה לייאש את הילד. אך ישנו רצון להגן על הילד. למנוע ממנו אכזבות וכישלונות כאילו שאלה אינם מחויבי מציאות בדרך לכל הצלחה.  

לסיכום:

בואו לא ניקח על עצמינו את תפקיד "האלוהים" כי אין לנו באמת יכולת לקבוע דבר.

ולטענה שיש צורך להגן על הילד יש לי בשורה:

יש לילדים שלנו יכולות התמודדות עצומה. מה שהם זקוקים לו הוא לא מניעת אכזבות אלא עידוד תמיכה ואהבה במקרה שזו תבוא.