הורים כמאמנים


האם חויות קשות מחלישות או מחשלות ? זו השאלה.

רובנו יודעים  כי התגברות על הקשיים עוזרת להתפתחות ולצמיחה שלנו והמילים "מה שלא הורג אותי מחשל אותי" אינם רק מילות שיר.
למרות זאת, כמעט כולנו מגיעים להורות עם החלטה: לילדינו לא יחסר דבר. נחסוך מהם כל קושי, אנחנו נעשה הכל שיהיו מאושרים, שיהיה להם טוב ואפילו נצבע "את השלכת בירוק" .
כמאמנת משפחתית אני שואלת את ההורים מדוע הורים עושים זאת?  בדרך כלל תשובה אחת -  בעתיד עוד יהיו להם קשיים. אז למה שלא לחסוך מהם היום את התסכולים והקשיים?
סיבה נוספת היא להגנה על הילדים מפי כשלון או תסכול, היא שזו אחת הדרכים שנותנת להורים תחושת משמעות.
כמובן שעד רמה מסוימת זו החלטה טובה. הבעיה נוצרת כאשר הגבול בין להעניק  לבין לגונן או להעניק כל מה שעולה על דעתם, ברגע שעולה על דעתם הטשטש ואינו ברור לא להורה ולא לילד.
הדבר בא לידי ביטוי אחת -בכניעה לבקשות חומריות שתיים - בפתרון כל בעיה שצצה כדי שהילדים לא יחוו חס ושלום תסכול או קושי.
באימון משפחתי, על פי הגישה שהביא מכון אדלר לחיי הורים רבים, נוכחים הורים שבהגנת היתר שלהם הם מחטיאים את המטרה שהיא-הכנה הילדים לחיים האמיתיים.
ברור לנו כי רק התנסות הכוללת הצלחות וגם כישלונות  יכולה להכין אותנו למצבים האלו. והחיים מזמנים מספיק מקרים שאין כל צורך להמציאם. הם קורים במילא מידי יום. הילד מאבד משחק, רב עם חבר, נופל ונפצע, הכלב שלו מת, נכשל בבחינה. כל אלו חוויות וניסיונות שאם ניתן לו לחוות ולהתמודד איתם הוא יהיה מוכן יותר נפשית ומנטלית בעתיד להתמודד עם הקשיים הצפויים לו.
כהורים נהיה לצידו ואיתו תמיד, אך לא לפניו ולא בינו לבין הקושי.

האמירה "הילדים לא ידעו שהם מסכנים עד שאמרו להם"  כל כך נכונה.

לשמחתנו אנו מגלים שוב ושוב כי לילדים יש כוחות ועוצמות מדהימות להתמודד. תנו להם לבטא אותם.

תפקיד ההורה הוא להגן על הילד אך לא יתר על המידה זו כבר תהיה "הגנת יתר".

כהורים קשה למעמוד מן הצד ולראות את הילד מתקשה, מאוכזב  וזו גם הסיבה שהוא נחלץ לעזרתו בכל פעם שהילד מצייץ, לעיתים בלי כוונה -  "קשה לי".

שאלו את עצמכם: איך הם ילמדו להתמודד עם תוצאות מעשיהם?  איך יפתחו מנגנוני התמודדות? איך הם ילמדו לקחת אחריות?  כיצד יהפכו אנשים עצמאיים ומה יעשו בעתיד כשיתקלו בקושי ולא תהיו בקרבתם?
כמובן שאין כאן תשובה אחת. על ההורה לבחון על פי היכרותו עם הילד מתי נכון יהיה להתערב, להגן, ומתי לעצור להתאפק ולתת לילד להתמודד בעצמו עם הקשיים.
זו הדרך הנכונה להכין את הילדים לחיים. לאמן אותם כך שיהיו בעלי ביטחון עצמי, יצירתיים, אמיצים, בעלי יכולת לקבל החלטות, ובעלי יכולת להתמודד.

תפקיד ההורים הוא להיות הכמאמנים שלהם, לצייד אותם בארגז מלא כלים ולא מלא בפתרונות.