חוקים וגבולות


הורים, באופן טבעי, חשים אחריות רבה כלפי ילדיהם. זה ברור לאורך כל השנים ובעיקר בימיו הראשונים בהם הילד תלוי בהוריו באופן מוחלט. בתקופה זו ההורה נמצא בשבילו ואיתו 24 שעות ביממה.

לשמחתו של ההורה, ויותר לשמחתו של הילד הדברים משתנים מהר מאד. ככל שהילד גדל כך גדלות היכולות שלו. צעד אחר צעד הוא ילך לקראת אחריות ועצמאות כמעט מוחלטת לחייו. את אותם צעדים מתחיל ההורה. יחד עם תמיכה ועידוד של ילד הוא הולך ומשחרר את החבל – מוריד מעצמו אחריות לטובת הילד.

חוסר הבהירות בנוגע לגבולות האחריות בין הילדים להוריהם הפכו למציאות שכיחה. הורים שמגיעים לאימון ולהדרכת הורים מתלוננים  על ילדים, חסרי אחריות, חסרי משמעת עצמית, מפונקים....אמירות מלוות בכעס תסכול ותשישות מנטל האחריות, בעיקר מזו שאיננה מחויבת המציאות. (מי היה בוחר מרצונו להכין שעורים של ילד בכיתה ג` או לאסוף קוביות לגו !) האשם כמובן איננו בילדים. הילדים בסדר גמור. הם מגיבים להתנהגות ולמסרים של ההורים.

 באימון ובהדרכת הורים קצרה כל הורה יכול ללמוד ליישם באופן מהיר ביותר את רעיון גבול האחריות. מתקבלות תובנות  ותשובות לשאלות: עד כמה, מתי, ואיך מתחלקת האחריות ביניהם? לחלקכם הדבר נשמע לא הגיוני, הרי ההורה רוצה בטובתו של הילד, כיצד זה הופך להיות נגדו?

 הנה דוגמא מחיי היומיום:

הורה מקלח את בנו בן ה 5 – הוא בודאי חושב שזה נפלא עבור הילד, אך לא כך הוא.

כאשר הורה מקלח את בנו בן 5 למעשה משדר לו:

1. שהוא חסר יכולת  2. שאינו מסוגל בעצמו    3. שאינו יכול לדאוג לעצמו    4. שאי אפשר לסמוך עליו  5. שאינו אחראי 6. שאינו  צריך להתאמץ כי יש מי שידאג לו - משהו כמו "משרתים ואדונים"

מה עושים?

לפני שמתחילים בשינוי והעברת האחריות מלמדים בהדרכת הורים כי יש לקחת בחשבון שהילד יכול להגיב בשתי דרכים: או שמחה והתלהבות על כך שהוא סוף סוף הוא יכול להתקלח לבד, או לכעוס. (ניתן להבין אותו. מבחינתו זוהי הרעת תנאים !)

 לאחר שההורה בדק ומצא שהילד יכול להתקלח בעצמו עליו:

1.   לשחרר את האחריות באופן מוחלט – רק אחרי שההורה בטוח ומשוכנע שההחלטה שהתקבלה נכונה ומתאימה הוא יכול       להתחיל בתהליך. ללא הביטחון הזה המסר לא יועבר. לעיתים ההורה צריך לעשות עבודה יותר קשה מהילד. הוויתור על המקלחת היא עבורו אולי דרך לפנק את הילד דרך להעניק......

2   להודיע לילד - על השינוי שיחול מעתה ואילך.

3.  להחליט על תוצאה – על התוצאה מסכימים ההורה והילד מראש.

4.  לא להיכנע  - לעמוד איתן מול הבכי הכעס ואי שביעות הרצון מהשינוי.

5   לא להילחם –  לא לשכנע/ לאיים/להציע פרס או להעניש

6.  להיות עקביים - לא לחזור מההחלטה.

7.  לעודד  -  על הבחירה החדשה, על מאמץ, על גלוי העצמאות והאחריות.

 דוגמאות נוספות להעברת אחריות:  *סידור המשחקים  *הכנת השיעורים  * הגעה בזמן לבית הספר/לגן/לחוג   * התערבות במריבה  עם האח, חבר * שמירת חפצים, משחקים  *הגעה בזמן לארוחה    *  סידור הילקוט ..........

כאמור ההחלטה להפסיק לקחת אחריות תלויה בגיל הילד ויכולותיו.

 

ביטחון עצמי, תחושת ערך, עצמאות

את אלה הילד אינו מקבל בכל פעם שההורה נוטל ממנו אחריות

ומקבל אותם בגדול כאשר מתאפשרת לו האחריות.

 

יש גבול לאחריות !