כך לא מתנהגים! אז מה אם הוא מתבגר?


מכירים את המשפט "אל תיקח את זה באופן אישי" ? בודאי. ומי שלא הוא עוד ישמע אותו במוקדם או במאוחר. ובאמת ובתמים מי שאומר לכם את המשפט באמת מתכוון לזה. הוא לא מתכוון לפגוע. הוא ממש מתכוון לטובתנו אך אנחנו בשלנו. אנחנו נעלבים, נפגעים עד כעס ועד ניתוק יחסים.

וכך זה עם ילדים. הילד ממש לא עושה את זה לכם. הוא פשוט עושה. פשוט וכל כך לא פשוט להבין. ואיך אפשר שלא לקחת באופן אישי ולא להיפגע כשמה בסך הכל ביקשתם - שינמיך את הווליום במערכת, שלא ישאיר את הנעלים בסלון, שיבוא איתי לבקר את סבתא..... 

קשה שלא להיפגע בעיקר עם הילדים שלנו. הילדים - בשר מבשריכם. שבהם אתם  משקיעים ומטפלים ללא תנאים. כיצד לא תיפגעו מהם כאשר הם מדברים אליכם בצורה לא מכבדת, כאשר הם לא ממש מעריכים את מה שאתם עושים עבורם, כאשר הם לא מקשיבים לכם, כאשר הם בוחרים ללכת לחבר במקום לבוא לבלות איתכם.

אך זו האמת. הם באמת לא מתכוונים לפגוע בכם. לילדים, בעיקר בגיל ההתבגרות, יש  החיים משלהם. הם רואים אותם מנקודת המבט שלהם. כבר לא ילדים של אמא ואבא. הפוקוס עובר מהמשפחה לחברים. לכן  בתקופה זו, גיל ההתבגרות, כדאי להבין את זה ולהפנים - הם לא פועלים נגד ההורים אלא לטובתם הם, לטובת ההתפתחות שלהם, לטובת הצמיחה החברתית הרגשית והמנטלית שלהם. ההתנהגות שלהם איננה קשורה אליכם ההורים. הם בונים את אישיותם. (נסו להיזכר בקופת ההתבגרות שלכם). ותסכימו איתי שעם ההבנה הזו ההתמודדות קלה יותר. עם ההבנה, שאין לקחת את הדברים באופן אישי יותר קל לקבל אותם ולהבין את התנהגותם.

ועוד אני יכולה להבטיח לכם כמעט באופן ודאי. אם ניתן לילדים לעבור את הגיל והגל הזה בשלום, הם עוד יביעו צער על התנהגותם ויבקשו את סליחתכם.

מה עושים? המון אהבה קבלה וסליחה. אהבה זה ברור. וסליחה. מה פתאום סליחה? אז כן. סליחה. סולחים להם על התנהגותם כי הם במצב של חיפוש עצמי. וכשמחפשים לפעמים הולכים לאיבוד ומתנהגים באופן לא הגיוני. טורקים דלתות, שוברים חפצים, מסננים קללות ומשקרים. חשוב לסלוח להם כדי לא להישאר עם המצוקה והכעס שבמילא לא עוזרים. חשוב לסלוח כדי להשאיר אותם קרוב אליכם. הם זקוקים לכם.

יחד עם אהבה והסליחה צריך וחשוב לשים גבולות. להקפיד ולשמור על גבולות ברורים היכן שצריך. והדגש על היכן שצריך. כדאי להימנע מחוקים מיותרים או חוקים שאי אפשר לאכוף ואין לנו עליהם שליטה. הגבולות צריכים להיות ברורים וחד משמעיים. כדאי לשתף את הילד בנוגע לחוק שקבעתם ולנהל עליו שיחה מכבדת ונעימה. יכול להיות שהילד יכעס יצעק ולא יאהב את החוק שנקבע אך אתם בשלכם כי שמירה על החוק שקבעתם חשובה לכם ובעיקר חשובה לו. הוא ימלא את תפקידו הנוכחי, להיות הילד/המתבגר "המתמרד" ואתם תישארו נאמנים לתפקידכם כהורים האחראיים על בריאותו וביטחונו.

הורים יקרים, תקופה זו היא בלתי נמנעת. היא לא פשוטה ולכן לא כדאי להחריפה בתגובות של כעס ועונשים... זה יהיה עוד יותר גרוע. הם פשוט יתרחקו מכם. אך אם למרות התנהגות שלהם הם ירגישו אהובים ורצויים, אם ירגישו שמקבלים אותם עם כל הסריטות וההתנהגויות המוזרות שלהם, אם יחושו בתקופה סוערת זו את נוכחותכם האוהבת והתומכת, כך יחזרו מהר יותר לחיקכם והיחסים אף יתהדקו עוד יותר משהיו קודם. וזה הרי מה שחשוב - יחסים הטובים. כי אין מקום בטוח יותר ממשפחה אוהבת.