להיות הורה זה לא הכל בחיים


הורים רבים יעידו שהם יכולים לחלק את חייהם לשתי תקופות. לפני ואחרי. לעיתים, לא רחוקות מדי, אני פוגשת כמאמנת ומדריכה הורים, כבר למעלה מעשרים שנים, מאות הורים, שמגיעים עם קשיים בהתמודדות עם ילדים. רובם מדברים על ילדים חסרי גבולות, מפונקים, שדורשים המון תשומת לב. הם הגיעו להדרכה בגלל הילדים אך עם ברור קצר אני עולה, וגם הם, על עובדה שמכה בהם. מרגע שהפכו להיות הורים אין להם חיים. כל מה שעשו לפני שנולדו הילדים היה כלא היה. נפסק באחת והם תוהים ושואלים איפה הסרט שנהגנו לראות מידי פעם? איפה הישיבה עם החבר'ה בימי חמישי בערב? איפה הבילוי לבד עם חברה באיזה פאב או בית קפה? איפה הכדורגל, הפילאטיס שעשיתי פעם? איפה קצת שקט בראש?

הסתבר להם שההורות הפכה חלק כל כך נכבד וכבד עד שלא נמצאה האנרגיה לכל שאר הדברים החשובים לא פחות. כל המשאבים מופנים לילדים ולבית ולעבודה כמובן.

האם כך זה צריך להימשך? האם זה גורלו של הורה?

התשובה היא לא! בגלגל החיים שלנו מספר מרכיבים: משפחה, זוגיות, פנאי, חברים, התפתחות אישית, בריאות וכושר, פרנסה וקריירה. לכל הורה יש את היכולת לבחור האם יהיו מלאי סיפוק והגשמה של כל המרכיבים הללו ואת סדר העדיפויות שלהם. האם ירצה לחיות חיים מלאים או להסתפק בלהיות הורה ומפרנס. כמה אנרגיה מחייו הוא מקדיש לכל תפקיד בחייו זוהי בהחלט יכולה להיות בחירה שלו. או כפי שאומרים ילדים "אני מחליט על עצמי"

כל הורה יכול לבחור האם להמשיך ולהישאב להורות ולשכוח מי הוא. האם אני מוכן ללכת לאיבוד בים המטלות היומיומיות כהורה בלי לפנות זמן לעצמי. האם אני מוכן לשאת את המחשבה שהימים השבועות והשנים יחלפו במהירות והילדים יצמחו יגדלו  ויתפתחו יפה מאד (כי השקעתי בהם!) ואילו אני אשאר עם הרצונות השאיפות כחלומות שלעולם לא יתגשמו. המחשבה שמלווה רבים מאד היא - זה יקרה כאשר הילדים יגדלו, יעזבו את הבית, אז יהיה לנו זמן, כוח, כסף....

כשלהורה אין חיים מלבד ההורות המפסידים הם שניים. ההורים והילדים. ההורים משלמים את המחיר - זה ברור. הם מרגישים מתוסכלים, מותשים ובעיקר לא ממומשים. והילדים? תתארו לעצמכם איך מרגיש הילד שלכם ,והאמינו לי הוא מרגיש! הוא מרגיש את התסכול שלכם. כהורים לא תצליחו להסתיר מהילדים כי זה ניבט מכל פעולה שלכם משפת הגוף מהדיבור ומאופן הדיבור. אז אמרו לי בבקשה כיצד לדעתכם ירגיש ילד כשהוא פוגש מידי יום הורה מתוסכל, עצבני, לא מרוצה לא ממומש. איזו אוירה יש בבית שבו הוא גר? איזה סוג יחסים יכול להתפתח בבית שנראה יותר כמו סיר לחץ  מאשר תבשיל מהביל ומריח בבישול ארוך לקראת שבת?

מה עושים אתם שואלים. ראשית אנחנו כבר יודעים שזה לא באמת עניין של זמן. איך אומרים החבר'ה "הכל בראש". אתם בודאי זוכרים את הפעמים שהחלטתם לצאת למרות העייפות ונהניתם. כן, זה עניין של החלטה. אז קודם כל חשוב להחליט. ואחרי שהחלטתם ובחרתם מה אתם רוצים באמת לעשות אתם מוזמנים לפתוח יומנים, כן היום פותחים יומנים (פעם היינו הרבה יותר ספונטניים) וקובעים. עצם ההחלטה הזו יוצרת מהפך. זה הרי עניין של תכנון. איך בתוך 24 שעות היממה או בתכנון שבועי אני מוצא זמן לעצמי? אולי הליכה פעמיים בשבוע, יציאה לסרט אחת לחודש, בילוי עם חברה ועד קריאת ספר. אני בודאי לא צריכה לתת לכם רעיונות. ואל תגידו בלתי אפשרי. עובדה שאתם מצליחים מאד יפה להכניס ללו"ז שלכם - חוג לילד, ביקור אצל הרופא, ואם הבעל יותר אסרטיבי ונחוש ובעיקר נאמן לעצמו ולצרכיו הוא הולך פעם בשבוע לשחק כדורגל. איך זה קורה? מאד פשוט - שמתם את בריאותו הנפשית והגופנית של הילד בראש סדר העדיפויות, שזה בסדר וזו חובתכם אך אבל מה עם הבריאות שלכם?

אתם יכולים להוסיף לסדר העדיפויות גם את החיים שלכם.  לא רק ילדים /עבודה /ילדים עבודה אלא גם אני לעצמי. מגיע לי!

                                               כי הורים טובים הם הורים שטוב להם!