מה צריך כדי להצליח?


למלא את הילדים בתחושה של אופטימיות אומץ ואמונה בעצמם זהו  הא' ב' בתפקיד ההורי. להכין את הילדים לחיים האמיתיים כדי שיחוו אותם עם התחושה שהם יכולים להתמודד בהצלחה עם כל אתגר או קושי ובזמן אמת יחפשו פתרון או דרך לצאת מהמבוך אליו נקלעו, זהו האתגר ההורי.

ומי לא רוצה ילד עם ביטחון עצמי שמכיר ביכולותיו ומוכן לכל התמודדות שתקרה לדרכו?!  ובואו נתחיל אתכם ההורים. קרה שמצאתם את עצמכם נמנעים או מוותרים על משימה כל שהיא? בודאי שזה קרה? ומדוע זה קרה לדעתכם? ואם לומר בכנות הסיבה האמיתית היא כי על פי רוב חסרו הכוחות להתמודד. וכשאין כוח עדיף לוותר.

בדיוק כך מתנהגים ילדים. כאשר ישנו קושי והם לא מוצאים את הכוחות להתמודד איתו הם עלולים לוותר. הכוחות עליהם אני מדברת הם כוח האמונה בעצמי שאני יכול, האומץ להמשיך ולנסות למרות הקשיים והמכשולים, והאופטימיות שיהיה בסדר ואין להתייאש.

למרבה המזל אילו כוחות איתם נולד כל אחד מאתינו. מי פחות ומי יותר. אילו כוחות מובנים בנו. איך אני יודעת? אני יודעת וגם אתם יודעים. ראיתם תינוק שמרים ראש בפעם הראשונה? שמתהפך לו בפעם הראשונה?  שמתחיל את צעדיו הראשונים? זה ללא ספק עבורו מאמץ רב מאד. אך הוא לא מתייאש.  הוא מנסה ושב ושוב. ואתם שומעים אותו מתעקש ואומר  "לבד לבד".  מנין הביטחון שהוא יכול? ילדים יודעים כי הם מאמינים בעצמם. אין להם ספק שהם יכולים. ככה באופן טבעי.

אך כמה אומץ ואמונה ואופטימיות נדרשים לו כדי להצליח למרות אין סוף הנפילות? אבל זה בדיוק העניין. הם לא רואים בנפילה או במעידה כישלון. הם רואים בזה דרך שיש לעשות על מנת להצליח בסופה להרים ראש להתהפך לשבת או ללכת כמו כולם סביבו.

זה  עוד ניסיון בדרך להצלחה. וזה מצליח לו .עובדה!

היכן, אם כן, כל הכוחות האלו כשצריכים אותם? אז זהו כל הסיפור ! נולדנו איתם אך כדי שהם ימשיכו לשכון בנו צריך לאפשר להם להתפתח. כמו הגוף הפיזי כך הנפש והיכולות האלו. אילו כוחות שמתפתחים או מתכלים. הם יכולים להתעצם או להתנוון והכל תלוי, למרבה הפלא, במספר ההתמודדויות שאנחנו חווים. מידי יום מאז ילדותינו כל אחד מאיתנו חווה אתגרים. ופה אתם כהורים נכנסים לתמונה. ואולי יוצאים ממנה במידה מסוימת. ככל שתאפשרו יותר התמודדויות, ולא תמהרו לפתור את הבעיות כך הוא יתפתחו הכוחות הטמונים בו ויהיה לאדם בעל עוצמה ומתמודד.

איך תדעו האם ילדכם מסוגל להתמודד לבד או שתלוי בכם?

אם אתם שומעים יותר מדי פעמים את המשפטים "אמא תעזרי לי" "אבא קשה לי" "אני לא יכול"  "זה לא בשבילי" "אני לא רוצה לעשות את זה?" "אני לא טוב בזה" תעשה לי" תביא לי"

אם אלו משפטים שאתם שומעים לעיתים קרובות מדי אתם ככל הנראה הורים לילד שזקוק לחיזוק הביטחון ואמונה בעצמו.

איזה מן ילדים הייתם רוצים? המתמודדים או התלויים בכם?

כולנו רוצים ילדים עצמאיים, אחראיים אמיצים מעיזים יוזמים שתהיה בהם המוטיבציה הפנימית לעשייה ולא יהיו תלויים בשום גורם חיצוני.

נשמע לכם אפשרי שילדים יתמודדו לבד עם הקשיים שלהם? התשובה היא כן! אך ישנו תנאי אחד      (לא קטן)  אימון. ללא אימון והתנסות בקשיים, מגיל מאד צעיר, יהיה להם יותר קשה. הורה שימנע מהילד לחוות קשיים/אכזבות/כשלנות, הורה  שיוסיף לגונן עליו יתר על המידה,   הורה שירפד את החיים בצמר גן, יקשה על הילד למצוא או לגלות את הכוחות שיש בו באופן טבעי להתמודד. אנחנו זקוקים להתמודדויות כדי להתחזק. שהרי נאמר "מה שלא הורג מחשל" הכל כמובן בהתאמה. אין כל צורך להעמיס על הילד התמודדויות. מדובר אך ורק במשימות שלדעתכם, האוביקטיבית ככל האפשר, מתאימות לגיל הילד וליכולותיו.

המטרה - לטעת בילד את האומץ האמונה והאופטימיות שהוא יכול לכל אתגר

לסיום דבר חשוב: איזה מודל אתה מהווה לילד שלך כהורה/אדם ?

הילדים שלכם גדלים בבית שלכם ולומדים מכם על העולם, וגם על עצמם. איזה מודל אתה כהורה מהווה לילד שלך. האם המצליח תמיד? הזוכה תמיד? שאין לו קשיים והכל תמיד בסדר? אם זה המודל שהילד רואה הוא בצרות. ילד חייב לראות את ההורה גם בקטעים הפחות נעימים. שהרי בסוף יגלה את האמת על החיים.  שלא הכל דבר!

חשוב שהורה ישתף ויספר, לצד הצלחותיו, גם על כישלונותיו. המסר הוא: "לא קרה דבר אם בפעם הזו לא הצלחת. גם אני ההורה שלך לא תמיד מצליח. אני לא מושלם. גם אני נכשלתי בחיי וככל הנראה גם אכשל"  ולתת דוגמאות (בודאי היו כאלו). חשוב שהילד יבין וידע.  הכישלון הוא תמיד זמני ונקודתי ולא מעיד עליו דבר. שורש המילה הצלחה הוא צ.ל.ח - צליחה של הקשיים בדרך להצלחה.

אומץ אמונה ואופטימיות הם תמצית העידוד הם אורח חיים ודרך חינוך שהייתי ממליצה לכל משפחה. את הדברים לומדים באופן רחב יותר במסגרת הדרכת הורים אליהם נוספות דרכים שמטרת כולם היא העלאת תחושת הערך העצמי והשייכות של הילד כדי שיחוש מוכן להתמודד עם מה שמציבים לו החיים לצד האהבה וקבלה ללא תנאי של ההורים