מוכנות לכיתה א


עולים לכיתה א

ההתרגשות בשיאה. השנה האחרונה בגן הנה הילד הקטן שלכם, זה שאך נולד, כבר הולך לבית ספר.

 כיתה א' שמחה וששון ! איזו התרגשות. (זוכרים את ההתרגשות שלכם?)

ו....שאלת מיליון הדולר:  האם הילד שלנו מוכן להתחיל את חייו במסגרת בית הספר ?

זו שאלה שהורים רבים מתחבטים בה. השאלה נובעת מחשש, והוא ברור והגיוני,

"כיצד יסתדר הילד הקטן שלי במערכת שונה לחלוטין מכל מסגרת בה היה עד כה. מגן שהיה מעין בית קטן למבנה גדול ומאיים, מתשומת הלב לה זכה בגן לעובדה שיהיה אחד מ 40 תלמידים, ממערכת עם חוקים בה לא עושים הנחות, ויש מטלות ומשימות ....."

האם הילד שלכם מוכן לכיתה א'? או כיצד תוכלו לדעת אם הוא מוכן? מה היא אותה "מוכנות" עליה מדברים המורים? מה הם רוצים מהילד הקטן שלכם ? למה בדיוק הם מצפים?

ילד המגיע לכיתה א', עוד לפני שהוא ידע לקרוא ולכתוב.... צריך להיות מצויד ביכולות בסיסיות של לקיחת אחריות, עצמאות, דחיית סיפוקים, יכולת לשתף פעולה, להתפשר, לוותר, לעמוד בחוקי הכיתה ובית הספר...

אילו הכישורים להם מצפה צוות בית הספר.

עם הכישורים האלו, ברמה זו או אחרת, הילד מגיע לבית הספר. וטיבם ורמתם תלוי בהתנסויות והחוויות אותן חווה במסגרות השונות בהן היה עד כה כמו הגנים בהם שהה, המשפחה המורחבת, אצל החברים .... אך המסגרת המשמעותית ביותר היא בית ההורים. המשפחה. כן, אומנם לסביבה יש השפעה על תפיסת עולמו ומסקנותיו של הילד על העולם ועל עצמו אך ההשפעה העיקרית היא של ההורים. ההורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר המשפיעות על אישיותו ועל התפתחותו של הילד.

אז איך תדעו האם הכנתם את הילד כראוי לקראת בית הספר? (או החיים בכלל)

כדי לדעת תצטרך, כהורה,  לשאול כמה שאלות:

*האם אפשרת לילד לקחת אחריות? על מה היה אחראי עד היום? האם היה לו תפקיד כלשהו? ואם נתתם לו אחריות האם לימדתם אותו מה קורה כשהוא כשלא לוקחים אחריות? מה קורה כשמאחרים לגן, כשמשחק נשבר או הלך לאיבוד כי לא שמר עליו?

*האם נתת לו להתנסות בכישלון או אכזבה?  האם פיציתם, ריחמתם... או אפשרת לו לחוות כישלון .

*האם וויתרת לילד בכל פעם שהפר חוק זה או אחר בבית כמו: לא לטפס על הספה עם נעליים, לקשקש על הקירות, או חמור יותר לא לחגור את חגורת הבטיחות. 

*האם סדרתם לו את העניינים כשלא הסתדר עם חברים או עם אחיו? האם בקשתם שיוותר לחבר או בקשתם ממנו לא להזמין את החבר יותר.

*האם פינקת אותו ועשית עבורו דברים שהוא אמור לעשות בעצמו? כמו להתארגן לקראת יציאה, לדאוג שיאכל שמא יהיה רעב....

תגובת ההורים להתנהגות, התייחסותם הרגשית, היא זו שקובעת על פי רוב את המסקנות שהילד יסיק על איך עליו להתנהג. המסקנות יהפכו לאמונות שלו על עצמו והם שיובילו אותו לאורך חייו.

לדוגמא: הורה שלוקח אחריות מהילד מלמד את הילד שהוא לא יכול לסמוך על עצמו. אם זה יימשך לאורך זמן הוא יאמין שאין לו יכולת להיות אחראי.

והנה הבשורה הטובה - דברים יכולים להשתנות!

התנהגות היא דפוס שאנחנו מאמצים לעצמינו. מכל מיני סיבות. ודפוסי התנהגות ניתנים לשינוי. ילד איננו ההתנהגות שלו וילד יכול להתנהג בצורה מסוימת ועם הדרכה והכוונה יכול לשנות את התנהגותו. מה שנחוץ לו זה ההורה המבוגר האחראי שיראה לו את הדרך. כשם שאומן עד כה בדרך אחת אתה כהורה יכול לאמן לדרך אחרת. יש בידך היכולת ליצור את השינוי המיוחל. תוכל לעזור לילד למצוא את הדרך הטובה והמועילה שתוביל אותם לקראת השתלבות מיטבית בבית הספר.

כאמור להורה יש חלק נכבד ביכולת של הילד לשנות דפוסי התנהגות ולהפוך מילד תלוי לאחראי, מילד מפונק לעצמאי מילד מפוזר למסודר...... ילד זקוק למאמן טוב ומי יהיה המאמן הטוב ביותר עבור הילד היקר והאהוב שלך אם לא ההורה?! 

היום, בחודשיים האלו של לפני תחילת שנת הלימודים ניתן להתחיל בתהליך השינוי.

זה הזמן !

בהצלחה

שתהיה שנה טובה ומוצלחת לכם ולילדים הצעירים המתחילים את צעדם הראשון בבית הספר

שרה נייס מאמנת הורים ילדים ונוער