מי צריך עזרה?


לכולנו יש זיכרון נפלא של התחושה שמתקבלת אחרי שעזרנו למישהו. תסכימו אתי שאין דבר ממלא שמחה והתרגשות כמו התחושה שבזכותנו האדם שעזרנו לו הצליח להתגבר על מכשול, הצליח למלא את מבוקשו, בזכותנו עמד במשימה.

למעשה התחושה שבהגשת עזרה היא תחושת של ערך ומשמעות. להרגשה בלהיות נחוץ ומועיל יש  חשיבות לא פחותה מלהיות אהוב. לעיתים התחושה של להיות אהוב לא מספיקה, אנחנו חייבים להרגיש גם מועילים ותורמים.  

ואם לדייק לעולם נזדקק לשני היסודות - להיות אהוב ומועיל.

הורים רבים חושבים שאם יאהבו את ילדיהם זה מספיק . כך גם לימדו אותנו. אך לא כך הוא – כדי שילד ירגיש שייך הוא זקוק לאהבה אך גם לתחושה שהוא מועיל ותורם.

הורים הבאים אלי להדרכת הורים לומרים כיצד הגשת עזרה היא צורך בסיסי של כל אחד מאיתנו.  
אחת הסיבות למשבר אצל מבוגרים שהפסיקו את עבודתם, בגלל מחלה, או שפוטרו או כי הגיעו לגיל פרישה היא ההרגשה שהם כבר לא נחוצים ולא משמעותיים.
היום ישנה הבנה של הצורך הזה לכן קיימות הרבה מאד מסגרות שמאפשרות לאנשים אלו להמשיך ולהרגיש נחוצים ומשמעותיים. אלו מסגרות בהן הם יוכלו לעזור לתלמידים בלימודים. נראה אותם ליד בתי הספר עוזרים לילדים לחצות בביטחה כבישים ועזרה לאנשים מבוגרים אחרים.

כל אלו נעשים כדי שימשיכו להרגיש שייכים - ושייכות היא גם להיות אהובים אך גם מועילים ותורמים.

את הרצון לעזור אפשר לזהות כבר אצל ילדים. ממש מגיל צעיר הם מבקשים לעזור. הם רוצים להיות כמו המבוגרים בסביבתם רוצים להיות שייכים וחלק מהמשפחה שלהם, רוצים להצטרף אל החיים. המשפט "לבד לבד" מוכרת לכל הורה.

למגינת לבם של ילדים רבים הורים, בטעות יש לומר, מונעים מהם את התחושה הנפלאה הזו. להורים אלו יש בודאי סיבות טובות מאד מדוע לא להיענות לצורך הזה של הילדים. הם יאמרו – אתה קטן מדי, יהיה לך קשה, אתה לא יכול עדיין או אני ממהרת אני אגמור את העבודה יותר מהר, יהיה יותר נקי או המחמירים יאמרו – "היא תלכלך יותר מאשר תנקה"

הילדים שומעים.... "אני לא נחוץ" "אני לא נחוץ" מבחינתם זה לא להיות שייך. 

כמה חבל – אותם ילדים מלבד העובדה שלא יחושו תורמים ועוזרים כלומר שייכים, הם גם יגדלו להיות כאלו שלא יעזרו בעתיד. וכמו בומרנג זה חוזר כאשר ההורה מחליט לבקש עזרה והתשובה שיקבל, באופן מילולי או פשוט בסרוב, תהיה – אני לא יודע/יכול  כמוך. הם אפילו ירגישו מנוצלים. מדוע? כי אף אחד לא לימד אותם לעזור לא טיפח בהם את הערך הכול כך יקר הזה – את הערך עליו מתבססים חיינו לא רק במשפחה אלא כחברה  - העזרה ההדדית.

הורים הבאים אלי לקבל עזרה עם התלונה, "הילדים שלהם לא עוזרים, לא תורמים שום דבר לבית" היא כמה חשוב לתת לילדים לעזור
וכמובן איך ומתי לבקש עזרה. 
וזה אף פעם לא מאוחר מדי! 

מספר טיפים מנחים לבקשת עזרה:

  1. יש להתאים את העזרה לגיל הילד. לא להפחית מיכולתו ולא לדרוש יותר מדי.

  2. בקשה איננה דרישה. לבקשה כידוע אפשר לסרב. לכן אם בקשתם והילד סרב יש לקבל את הסירוב ולכבדה.

  3. אם התקבל סירוב לעזרה יש לומר שזה בסדר ולשדר אמונה וביטחון שבפעם הבאה יענה בחיוב.

  4. אם הילד לא מוכן לעזור לעולם לא לענות לו " אתה לא עוזר לי וכשתבקש אני לא אעזור לך" שהרי עזרה היא ערך ועל ערך לא מוותרים.

  5. אם הבקשה נתקלה בסירוב אפשר לומר "אני מבין שאתה לא רוצה לעזור כרגע . גם לי אין חשק לפעמים"

  6. אם החלטתם שאין לילד ברירה והוא חייב לעזור אל תעמידו את זה כבקשה.

  7. אם יש לכם יותר מילד אחד ורק אחד עזר אל תציינו בקול ובנוכחות שניהם " כל הכבוד לאחיך שעזר" אין צורך בהשוואות הללו. לפנות לכולם " יופי שהמשחקים נמצאים במקומם". את הערכה לילד שעזר אפשר לתת בהזדמנות אחרת ולא בנוכחות האח שלא עזר.

  8. כדאי להימנע מהדבקת תוויות. "יניב תמיד עוזר ויובל אף פעם לא" זו תווית שלא כדאי להדביק אותה לילד.

  9.  להימנע מביקורת על העזרה. "זה לא נקי/מסודר/יפה  כמוך שצריך" עם תגובה הסיכוי שהילד יחזור ויעזור פוחתת.

  10.  חשוב מאד להביע הערכה לעזרה. "מאד עזרת לי. תודה" "בזכות העזרה שלך אני יכול לנוח..."