עידוד ילדים


העידוד הוא אחת הדרכים המועילות ביותר לפתח בילד תחושת ערך וביטחון עצמי.
מהו עידוד? עידוד הוא כל מה שמעלה את תחושת הערך העצמי של האדם בעיני עצמו.

כאשר אדם מאמין בעצמו, ביכולות שלו, אין דבר שימנע ממנו להביא לידי ביטוי ומימוש רצונותיו.

דוגמא מצוינת לכך היא הידיעה והאמונה הבלתי מעורערת של התינוק שמתחיל צעדיו הראשונים שהוא יכול ללכת והוא גם יצליח.

ההורה צופה בתינוק בן השנה בערך ומעודד אותו שוב ושוב למרות שנכאורה נכשל כאשר נפל אין ספור פעמים בדרך.

לעידוד הזה זקוק הילד, הנער וגם האדם הבוגר כדי להתמודד עם האתגרים שמציבים לו החיים.

אני מאמינה שהצלחה היא אכן מעבר מכישלון לכישלון בהתלהבות. הרצון העז, ההתלהבות של התינוק היא זו שמובילה למרות הקשיים להמשיך ולנסות עד ההצלחה המיוחלת. ללכת בכוחות עצמו.

הכישלון יהיה עוד שלב בדרך להצלחה.

כהורה יש למצוא בילד את הכוחות גם כאשר המשימה לא בוצעה בשלמותה זו אומנות העידוד.

זו לא חכמה לעודד ילד שהצליח. דווקא זה שהצליח ב 60 אחוז זקוק ליותר עידוד. כשהרכיב רק את חלק מהפאזל. 

ישנם הורים, שיחשבו שאם יעודדו את הילד על הצלחותיו הקטנות הם עלולים להוביל אותו לבינוניות לגרום לו להסתפק בתוצאות נמוכות, לוותר לעצמו ולא לשאוף ליותר.

ההפך הוא הנכון –  אנחנו מונעים על ידי הצלחות קטנות אלו. העידוד עליהם יגביר את הרצון והמוטיבציה הפנימית של הילד לכשיתקל במכשול גדול יותר. לאדם נטייה מולדת להתגברות ולהגשמה.

בנוסף לנטייה זו חשובה מאד התייחסות ההורה.

כדאי לעודד את הילד לאורך כל הדרך. וכמו במקרה של התינוק המתחיל את צעדיו הראשונים. לרגע לא עלתה בדעתו של ההורה המחשבה להעיר לו על ניסיונותיו "הכושלים" , לומר לו שאין לו סיכוי ללכת, ששני צעדים לא נחשבים, שינסה משהו אחר, שזה קשה מדי עבורו, שהוא לא משתדל, או לא רוצה מספיק אחרת היה כבר הולך! "

כל אלו היו משפטי ביקורת המערערים את הביטחון,מעוררים פחד - מלנסות, להתמודד כדי לא לאכזב או לא להיפגע מהכישלון.

לעידוד יש מקום בעיקר אחרי אי הצלחה. דווקא בעת הזו כאשר תחושת חוסר הביטחון עלולה לחלחל בו הוא זקוק לעידוד.

העידוד הוא הנותן לאדם, בכל מצב ובכל גיל, את האומץ והאופטימיות לגשת למשימות החיים בביטחון למרות החשש.

הרעיון המרכזי בעידוד הוא " אני מאמין בך שאתה יכול, אתה שווה ואני כהורה איתך ובשבילך"

ומה עוד מעודד?

התמקדות בחיובי – מה היה טוב בתהליך, בכל העשייה.

הכרה במאמץ ובהשקעה

אמפטיה  – חיבוק, מבט אוהב ומבין, חיוך.

הקשבה –  להקשיב לקושי בלי לתת עצות.

התייחסות לכל התקדמות – גם אם השינוי הוא קטן ביותר.

הקטנה בערך השגיאות – לא סתם נאמר "מטעויות לומדים" (בדקו כמה פעמים נכשל אדיסון עד שהמציא את הנורה!)

התעניינות – לשאול  "איך אתה מרגיש"? "האם אתה חושב שאפשר היה לעשות אחרת?" "האם תרצה עזרה? "

שיתוף -  לספר לילד על כישלונות שלו בעבר ובהווה כהורה/אדם. זהו האומץ להיות בלתי מושלם.

הבעת אמון ואופטימיות – "אני סומך עליך"

 

באימון המפחתי הורים לומדים שההפך מלעודד הוא לייאש ואני בטוחה שלאף אחד מאיתנו אין כזו מטרה.

לכן עודדו את הילד כי כך הוא ירגיש בעל ערך וימלא את משימות חייו בהנאה ובביטחון.

 

וכפי שאמר  הרב קרליבך

" אין הילד זקוק אלא למבוגר אחד שיאמין בו"